שחיית תינוקות זה מה זה כיף. באמת, כמעט שעה של עונג צרוף בד"כ, הילדים משפריצים לך לתוך העיניים, המדריכה שרה בקולי קולות+זיופים, חוזרים הביתה סחוטים אך מרוצים. במובן מסוים, הבריכה היא מיקרוקוסמוס, או סוג של מעבדת מחקר. אם עוקבים מקרוב ובזהירות (טוב נו, גם אם לא, פשוט אי אפשר להתחמק מהן) אפשר לזהות כמה זנים מאד מיוחדים של אמהות.
הראשונה- זו שיודעת.
זו שיודעת, מגיעה בד"כ עם הקטנה לבריכה. היא יודעת יותר טוב מהילדה מה הילדה רוצה ולא רוצה לעשות. למעשה, היא יודעת טוב יותר מכל אחד. עד כדי כך, שאם בעלה פעם אחת מצליח לצאת בשעה נורמלית מהעבודה ולהיכנס למים עם הילדה זה נראה בערך ככה:
"מאמי, לא ככה. מאמי, שים אותה על המגלשה"
"אבל היא רוצה אותך"
"היא לא רוצה אותי, היא בוכה כי היא רוצה על המגלשה"
"אבל היא מפחדת מהמגלשה"
"מאמי, היא לא מפחדת, שים אותה"
"אבל כשאני שם אותה היא בוכה"
"מאמי, שים אותה נו"
הילדה כמובן במהלך הדיאלוג ולאורך כל השיעור עצמו מביעה חוסר שביעות רצון מתמשך. השיעור מתנהל תוך קריאות תוכחה רמות של האמא לאבא במים, והיות וגברים כידוע מתקשים לבצע שתי פעולות במקביל, ניסיון כלשהו מצידו של האבא להנות מהשיעור אינו אפשרי או רלוונטי.
למעשה, הילדה מביעה את אותו חוסר שביעות רצון כשאמא במים אבל לאמא זה לא משנה, כי היא כאמור יודעת. הכי טוב.
2. המצלמת
המצלמת היא סוג אחר של קול קורא. היא שולחת את אבא, את סבתא, את מי שמתנדב למים עם הילד ועוסקת בצילום בתאורה בלתי אפשרית בזוויות לא רלוונטיות. מכיוון שגם התאורה וגם הזוויות מתנכלים לה, היא מבלה את השיעור בקריאות רמות לעבר המים "חמודי, תסתכל על המצלמה. מאמי, תתקרב נו. חמודי, תחייך. אויש, אני לא יכולה לצלם ככה כשהוא משפריץ. חמודי, איפה כדור? מאמי, תביא לו כדור". במקביל, 8 ילדים + 8 הורים במים מנסים לשיר "קווה קווה צפרדע ירוקה" ובמקביל לשאת תפילה חרישית שתסתום כבר המנוולת.
3. המתעקשת
המתעקשת לרוב נמצאת במים עם ילד בין גיל שנתיים לשלוש, הגיל שבו הם או מאד רוצים או לא רוצים בשום פנים ואופן או רוצים ולא רוצים במקביל. אבל, רצון או העדר רצון לא יעמדו בדרכה של האם המתעקשת. הילדה בוכה במנהרה? לא נורא, נכניס אותה עוד פעם, היא תתרגל. הילדה נחנקת בצלילה? נו, פעם הבאה היא תסגור את הפה. לצופה מהצד זה נראה בד"כ ככה:
אמא: "חמודה שלי, את רוצה לרוץ על המזרון"?
ילדה: לא רוצה.
אמא: "תעלי על זה, אל תפחדי, תעלי, הנה אני מעלה אותך"
ילדה: אאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההההה
4. העוקפת
העוקפת, כשמה כן היא, לא רואה בעיניים. ילדים אחרים? קטן עליה. הורים אחרים? נו באמת. אם יש תור היא הראשונה בתור, אם יש סיבוב חוזר היא לא מחכה שכולם ישלימו את הראשון, אם צריך לשמור על סדר היא מחליטה על סדר עולמי חדש, ורק תנסו לעצור אותה. איך זה נשמע?
טוב, הפעם זה לא נשמע. כי היא לא מבקשת, היא נדחפת.
ככה לקראת הסוף, אם אתם שואלים את עצמכם איך זה שאבות כמעט לא הוזכרו כאן ובהחלט לא הושמצו הסיבה היא פשוטה: גברים באים לבריכה כדי להנות עם הילדים. הם משפריצים, הם מושפרצים, הם מרימים, הם מצלילים, לפעמים הם אפילו מעיזים לשיר. כיף להם לגמרי, כל עוד שאמא לא בסביבה לנזוף.
