הטיול המשפחתי שלנו בקורפו (או איך לעבור את אוגוסט עם 2 ילדות ולהישאר בחיים)

הזמן: אוגוסט 2015. המקום: קורפו, אי יווני חלומי. המשתתפים: אנחנו, 2 ילדות (בת שנה ובת 6) וסבא וסבתא מדהימים. כך שרדנו את אוגוסט 2015.

סיפורנו מתחיל עם כמה בעיות מהותיות.
הראשונה- המלון שסגרנו בו הזמנה חצי שנה מראש- Sidari Beach Hotel מחליט שבועיים לפני החופשה שלנו שהחדר שהזמנו לא מתאים להרכב שלנו, ואנחנו צריכים חדר גדול יותר שיעלה לנו אך ורק ולאחר הנחה עוד 260 יורו.
זה כמובן לא הסתדר עם הדם החם שלי ומיהרתי להודיע להם שאם ככה הם עושים אנחנו לא באים (לשמחתם הרבה! מסתבר).
נתקענו בתחילת אוגוסט בלי מלון ל-5 הלילות הראשונים, לא נשאר מקום בשום מקום נורמלי שמתאים להרכב משפחתי ובילינו סופשבוע שלם ברומן עם Booking.com שדרכם ביצענו את ההזמנה. אינספור שיחות, הסברים ושכנועים עד שגם הם הבינו שזה מקרה נדיר אך קלאסי של over booking.
המלון לא הסכים לשמוע עלינו, וכך יצאנו להרפתקאה עם מלון שהדירוג שלו היה 7 ומשהו, שזה דבר שבנסיבות אחרות בחיים לא היינו עושים.

בעיה שניה- טיסה בחמש וחצי בבוקר.
לקורפו יש טיסות ישירות רק אם סוגרים חבילה עם אשת תורס, אבל אשת תורס סוגרים חבילות רק ל4 ימים ואנחנו רצינו לנסוע ל10 לילות. אז יש טיסה לאתונה וטיסת המשך לקורפו, יחד סה״כ כ-3 שעות. לא! ואני חוזרת לא! לטוס בשעה כזו בהרכב שכולל ילדים.
היינו ערים מ-2 בלילה, עם תינוקת עייפה וילדה בת 6 שלא הפסיקה לחפור ובעיקר אמא (אני) עצבנית. היום הראשון היה בעייתי והרבה מזה בגלל שכולנו היינו מאד עייפים ולא מאד מאופסים.
לגבי הטיסות עצמן- טסנו ב-Aegean לאתונה והמטוס היה מאד מרווח יחסית. מאתונה לקורפו טסנו במטוס פיצי, לא נוח ועם פרופלורים!
מה שכן עם תינוקות קטנים לדעתי כל טיסה ארוכה יותר מטיסה ליוון היא סיוט. כמובן שזה עניין של מזל ובעוד הקטנה שלי צרחה כל הדרך מאתונה לקורפו (כ45 דקות), יש תינוקות שישנים בטיסות- ראיתי אותם במו עיניי.

מכאן והלאה הסיפור הוא סיפור חיובי.
המלון שקיבל ביקורות לא משהו- Corfu Holiday Palace התגלה כמלון חביב מאד, עם וויפי מחריד ומיטות שוקעות אבל בריכה מגניבה וחוף פרטי שאפשר לרדת אליו (כמעט) רק אם אתה אורח המלון. ארוחת הבוקר הייתה מגוונת, הצוות היה מאד חביב, בבריכה היו מי מלח בטמפרטורה מאד נעימה- כך שהמלון בהחלט מומלץ לאנשים שמסוגלים להתמודד עם מיטות רכות.
ישנו שם 5 לילות והיינו מאד מרוצים סה״כ.
לקחת בחשבון שהוא מאד מאד קרוב לשדה התעופה. למי שלא סובל מרעש זה דווקא מגניב לראות את המטוסים ממריאים ונוחתים.

טיילנו לא מעט, יש במרחק שיט קצר את Mouse Island הקטנטן, מרכז העיר (Kirkira) מאד קרוב ונחמד ממש להסתובב שם בערב. הומה אדם אבל שמח, ארכיטקטורה מגניבה של בתים בכל מני צבעים עם תריסים בכל מני צבעים אחרים, חנויות קטנות ודוכנים חמודים. היינו שם כמה פעמים ומאד נהנינו. יש במרכז העיר מבצר גדול, אני אישית לא נכנסתי אליו (לא חובבת מבצרים) אבל שאר המשפחה נכנסה. לקחת בחשבון עלייה בהמון מדרגות במבצר.

ביקרנו גם באכיליון, ארמון הקיץ של אליזבת׳ נסיכת בוואריה, מקום קסום בהחלט ואם אפשר להגיע אליו ביום שהוא לא היום הכי חם ולח בשנה- מה טוב. רוני בת ה6 שלנו הכניסה אותו לרשימת 3 הדברים הכי כיפיים בטיול.

מקום נוסף שכדאי מאד לבקר בו- Kassiopi. עיירה מקסימה עם מעגן וחוף מהמם. לא היה לנו מספיק זמן שם, בדיעבד הייתי מבלה שם לפחות חצי יום. מה שכן, לא הייתי ממליצה להתארח במלונות שם עם ילדים כי הכבישים מאד צרים ואין מדרכות, לא מאד בטיחותי.

אחרי 5 לילות בחלק המזרח/ דרומי של האי עברנו לחלק המערבי - פלאוקסטריצה, או כפי שאנחנו קראנו לו- תאילנד.
כאן הסיפור די שונה. החוף עצמו מדהים, אבל מפוצץ מפוצץ באנשים. אוטובוסים מלאים מגיעים לשם כל בוקר, מורידים נחילי אנשים ואוספים אותם אחה״צ. כך שאחר הצהרים ובערב שקט שם ומאד מאד יפה, וזה נחמד כי השמש לא שקעה לפני 20:00, אז ביום טיילנו ואחה״צ הלכנו לחוף.

2 אטרקציות מרכזיות שם הן הנאוטילוס (שיט בסירה עם קרקעית שקופה) והצוללת הצהובה.
הצוללת הייתה לי קלסטרופובית ואני לא ממליצה עליה להורים לתינוקות זוחלים, שלנו כמעט קפצה למים מהסיפון. השיט בנאוטילוס היה נחמד, כדאי לקחת בחשבון שלא באמת רואים משהו ברצפה השקופה חוץ ממים אבל הייתה עצירה של כחצי שעה בחוף מהמם ומבודד.
יש שם גם אקווריום/ פינת חי/ לא יודעת איך לקרוא לו כי פחדתי להיכנס (בגלל הנחשים) אבל מאד זול ומומלץ לילדים. 
ישנו במלון שנקרא Zefiros (קראתי עליו המלצה בפוסט הזה ) מלון מאד יפה והבעלים מאד נחמדה, כדאי לקחת בחשבון שאין אמבטיה בחדרים והם לא מבודדים לאור או רעש. יש קומקום! אם אתם לנים שם, תבקשו חדר בקומה התחתונה, המדרגות לא פשוטות! זה היה המקום היחיד בטיול שלנו שמצאנו את עצמנו נגררים הלוך ושוב במדרגות עם הקטנה על הידיים.
2 מסעדות מומלצות- Apollon Hotel הייתה האהובה עליי, אוכל ממש טעים ולא יקר (סלט קיסר מעולה!), ביקרנו גם במסעדה עם השם המופרך Smurfs שהיה בה תפריט מאד מגוון ומנות גדולות וטעימות' נטולת אווירה ומתאימה לארוחה עם ילדים.
ארוחת הבוקר ב-Zefiros לא מספקת לטעמי, או אולי פשוט לא עונה על הטעם הישראלי (ביצים עם בייקון ושעועית לארוחת בוקר/ יוגורט עם פירות).
כדאי לטייל ל-Sidari ולא לוותר על ה-Love canal. עוצר נשימה.

Love Canal (Sidari)

אם מעניין אתכם ספורט מים- סעו לBarbati או Dasia, בשניהם חופים מאד יפים וספורט ימי די מגוון. אם אתם רעבים ב-Dasia חפשו על הכביש הראשי פיצריה שנקראת LA VERANDA (שלט בצבעי דגל איטליה). אכלנו שם את הפיצות הכי טובות שאכלנו בקורפו.

Barbati

את שני הלילות האחרונים בילינו באתונה. הפעם הפרדנו בין הטיסות, יצאנו מקורפו אחה״צ ובילינו יום שלם באתונה. מי שלא אוהב עתיקות יכול לוותר על העלייה לאקרופוליס (כן! יכול!), כיף להסתובב בשוק בפשפשים ובפלקה במיוחד אם יש מזג אוויר טוב.
ישנו שם במלון מאד מומלץ, מודרני ומרכזי שנקרא Fresh hotel.

מה עוד?
האוכל מגניב, תאכלו סלט יווני בוקר צהרים וערב, מזג האויר היה יותר נוח מבתל אביב, אפילו טפטף לפעמים, הנופים עוצרי נשימה באמת. תזמינו מקום מראש והלינה לא תהיה מאד יקרה.
נתקלנו בישראלים רק במלון הראשון, וגם הם היו סבבה.
טיסות קצרות זה מעולה עם תינוקות זוחלים והכי חשוב- קחו סבא וסבתא מוצלחים. זה יאפשר לכם את המנוחה המושלמת.
הטיול ארך 11 יום ויכולנו להאריך אותו לעוד 3 לפחות.
הייתה חופשה אמיתית ומהממת.

היום הראשון השלישי בגן

ביום הראשון הראשון של הגן רוני הייתה בת שנה וחודשיים. 
היא בכתה והיה לה קשה, ואני בכיתי והיה לי קשה כשהיא לא ראתה. הגננת התקשרה אליי אחרי שעה וביקשה שאקח אותה כי לא הצליחו להרגיע אותה.
מאוחר יותר באותו יום בעודי מהרהרת בנזקים לטווח ארוך הגננת התקשה אליי לנזוף בי שלילדה אין מוצץ ואין חיתולי אז אין לה במה להתנחם וממש לא ידעתי מה לעשות.
ביום השני היא כבר שלחה לי תמונה שלה אדומה מבכי יושבת לאכול. 

ביום הראשון השני של הגן אני כבר הייתי הרבה יותר סקפטית.
אחרי שנה בגן שכל הזמן העלה בי סימני שאלה, העזתי להעביר אותה לגן אחר. בדיעבד טעות שלא עשיתי את זה קודם.
הפעם התחלה שונה. הגננת מרשה להורים להישאר, הילדים הוותיקים נראים כאילו היו שם מעולם, הגננת שולטת במין שקט סמכותי כזה. ההורים נשארים עם הילדים. יום למחרת משאירים אותם קצת בלי. ביום השלישי כבר הרבה. רגיעה.

היום היה היום הראשון השלישי בגן. אותו גן של שנה שעברה. בשלושת השבועות האחרונים שמעתי את הגמדה שלי שוב ושוב שואלת מתי חוזרים לגן ומספרת שהיא מתגעגעת לגננות שלה. הבוקר נכנסתי לגן ותהיתי מה יהיה, אם היא באמת תתרגל מהר כל כך ואני אשלח הביתה. היא ריחפה בצעדים קלילים אל עבר הגננות שלה, חיבוקים ונשיקות, ולא הביטה לאחור. אפילו לא חיכתה שאעשה לה קוקיות, אותו טקס קטן שהיא תמיד מתעקשת עליו בכניסה לגן.

הילדים שלנו גדלים כל כך מהר. רגע אחד הם לא ישנים בלילות וברגע הבא הם כבר גמולים מחיתולים. רגע אחד הם לא יודעים לבטא את עצמם וברגע הבא מדקלמים ספרים שלמים. רגע אחד את חושבת שהיא לא תסתדר בגן בלעדייך, וברגע הבא היא שוכחת מקיומך. 
ולפעמים בא לנו שיישארו קטנטנים, ספונים בחיבוק שלנו, שנוכל להריח את השיער שלהם עוד קצת בלי שיתנערו מאיתנו לטובת משהו חשוב יותר. 

ENJOY THE SILENCE- מכירות?

השעה 20:20. לפי התכנון שלי רוני הייתה אמורה להיות בעיצומה של שינה עמוקה עכשיו, ובבית הייתה אמורה להשתרר (סוף סוף!) דממה כזו שרק הורים צעירים יכולים להעריך באמת.

למעשה היא שוכבת במיטה כמו מלאך קטן ואנרגטי, מדברת לבובות שלה ושרה שירים בקולי קולות.

חשוב להדגיש ולומר כדי להמחיש את עוצמת החוויה, שזה אחרי שמהרגע שאספתי אותה מהגן היא הייתה משולהבת ב"דברת" בלתי פוסקת. חפירות. שאלות, תשובות, מסקנות, תיקונים , אמא ואמא, למה ואיפה ולמה ולמה. אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

כולם מזהירים אותך מגיל שנתיים. גיל שנתיים הנורא, טנטרומים, אתה פתאום לא מזהה את הילד, הוא מתחיל את גיל ההתבגרות, ובאמת הייתי מוכנה. סופר נני, עמוס רולידר, כולם קטנים עליי בחינוך והצבת גבולות. אבל רצה הגורל ולא קרו אצלנו הרבה מהדברים האלה. תסכול פה, בכי שם (נגיד היום כשנסענו לסופר והיא רצתה שנחנה באמצע בין שתי מכוניות אבל היתה חניה רק בצד והיא פשוט פצחה בבכי עם דמעות משל היינו בלב מדבר צופות בגמל גוסס) אבל באמת טפו טפו- בקטנה.

אנשים לא מזהירים אותך מפני גיל שלוש, ואני מתחילה לחשוב שאולי זה בגלל שהילדים שלהם מדברים כל כך הרבה שהם פשוט לא מספיקים להזהיר אותך, כי המוח שלהם תפוס. כן כן, תפוס. נסי לקרוא את התאריך על הקוטג' כשהבת שלך שואלת אמא מה את עושה, ואת מסבירה שאת בודקת את התאריך והיא שואלת למה ואת מסבירה ואז היא רוצה לדעת מה זה תאריך ואז את רוצה לתלוש לעצמך שערות מהראש ואז את מסבירה ובעצם אין לזה סוף ונכנסת ללופ ולכי תיצרי מהר! הסחת דעת.

אתם בטח חושבים לעצמכם, למה מראש להיכנס ללופ?

ובכן, זה סוד קסמן של חפירות. הן אינסופיות. תן לילדה לחמניה בסופר ושא תפילה לחמש דקות של ניסיונות להיזכר ברשימה ששכחת בבית.  תבנה על הרגע שהיא תלך לישון כדי להתחיל לעשות משהו מאד מאד חשוב ותגלה שאין לה שום כוונות לישון והיא דווקא הייתה רוצה לדעת למה לבשת דווקא את החולצה הזו היום ועם איזו חולצה תלך לישון ולמה אמא לא לובשת חולצה עם כפתורים ומה זה כפתורים ולמה צריך אותם, ואז היא מספרת לך כמה היא אוהבת אותך. אתה באותו רגע נמס ונכנס לתוך הלופ כמו גדול :)

אז לכל המתלוננים והמתלוננות על גיל שנתיים, לכל המזהירות ומעוררות החששות אני רוצה לומר, חכו טיפה.
זוכרת את רגשות האשמה שחטפת בגיל חודשיים כשהוא צרח באמצע הלילה והתפללת באותו הרגע שתהיי ממש אבל ממש רחוקה משם, נגיד על אי בודד עם מרגריטה ביד? ובכן. התחושה הזו היא תחושה שתפגשי עוד הרבה.

אומרים שעל כל אמא ש"נולדת", נולדים רגשות אשמה, שהם חלק בלתי נפרד מהחבילה וכולנו יודעות כמה זה נכון.

אצל רובנו נולדת קשת שלמה נוספת של רגשות ומחוות. לדוגמה הטון הזה, של "אני לא מתעצבנת עכשיו למרות שמאד בא לי אבל אני צריכה להיות רגועה כי לא באמת מגיע לו שאצרח למרות שהיה די בא לי לצרוח אבל אני המבוגר האחראי". מכירות?

אל תראו אותי ככה, אני אמא מה זה קולית. כל הזמן מספרים לי כמה רגועה שלווה וסבלנית אני נראית עם רוני. אבל עכשיו שסוף סוף השתררה דממה בבית, אני יכולה לספר לכם שאמהות גם אלופות ב"למראית עין".  אנחנו לא ישנות בלילה, אבל נראות עירניות. לפעמים אין לנו מושג איך לגרום להם להפסיק לבכות, אבל אנחנו נראות בשליטה, לפעמים בא לנו לצרוח, אבל אנחנו משתדלות לשמור על פאסון. ועכשיו שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה, ועד מחר בשש בבוקר כשתנחת אצלי במיטה גמדה קטנה וחמודה עם ארנב פרווה מרשרש והרבה אנרגיות, אני הולכת לעשות מה שדפש מוד ציוו- ENJOY THE SILENCE