מין אמא שכזו

אני האמא שחלפת על פניה אתמול. זו שבגיל שנתיים עדיין תופסת טלויזיה, במבה ומרשמלו כדברים שכדאי להרחיק. זו שלא מבינה למה בגן צריכה להיות עוגה כל בוקר. זו ששואלת את עצמה איך יכול להיות שבפורום של 1200 אמהות יש יותר מדי אמהות שמקללות ליד הילדים שלהן ולא מבינות מה לא בסדר בזה. אני זו שלא מבינה למה צריך להביא חטיפים לגינה. אני זו שלא מבינה מי ההורים שמשרישים לילדים שלהם הרגל מגיל אפס לאכול מול הטלויזיה. זו שלא מבינה מאיפה מגיע כל הלחץ על אמהות להניק בכל מחיר.

מין אמא שכזו.
לאחרונה אני חושבת לעצמי, מה זה בכלל עוזר שאני כזו? הרי בגן הם נחשפים להכל. אני יכולה להיות בדיוק כמו שאני רוצה להיות, אבל אמהות אחרות הן אחרות לגמרי. הן לוקחות את הילדים להופעה של יובל המבולבל, הן קונות כל מה שהילד רוצה בסופר העיקר שלא יעשה בושות, הן מפצחות גרעינים בגינה ומפזרות מגבונים על הרצפה כאילו האדמה תבלע אותם במקום שיונים ייחנקו מהם.

מין אמא שכזו.
הרבה אמהות שאני מכירה קוראות את הפוסטים שלי ולא מבינות מה אני רוצה. הרבה אמהות שקוראות מה אני כותבת חושבות שאני נאיבית. הרבה אמהות לא מסתכלות על הלוח שהגננת כתבה בו מה אכלו היום, שולחות את הילדים לגן עם ג'אנק לחלק לכל הילדים ושוקו בבקבוק, נמנעות מעימותים עם הילד בכל מחיר.
והן לא מבינות אותי, והן לא חושבות כמוני, וזה בסדר גמור, כי מותר לי להיות שונה.

אפשר להגיד שזה לגדל ילד בצמר-גפן. לחפש גן שלא יהיו בו 2 מטפלות על 25 ילדים. לראות גן ועוד גן ולפסול על דברים שלכאורה אמהות אחרות לא שמות לב אליהם בכלל. להתאהב בגננת רק כדי לגלות שכל ההורים האלה שרשמו כבר ילד שני לגן של הבת שלי פשוט לא מייחסים חשיבות לדברים כמו תחלופה גבוהה של סייעות ללא שום עדכון להורים בנושא. להתקשר לגננת של שנה הבאה 3 חודשים אחרי שנרשמנו ולשאול אותה אם הסייעת החדשה כבר התחילה, כמה ילדים כבר נרשמו, מה הגילאים. להשתדל לא לצעוק ליד הגמדה, אפילו על הטיפש שחוסם לי את הדרך עם הג'יפ שלו על המדרכה על הבוקר כשאני ממש ממהרת, אפילו על הנציגים הארורים של 012.

כזו אני. אתן אחרות. כל אחת אחרת, בעצם.
אני חרדה מהפקות ימי הולדת, חושבת שרינת גבאי היא אחד היצורים ה-%#;^%$#  ביותר שיצא לי לראות, לא נותנת חטיפים ולא שוקולד בינתיים (והיא אוכלת הכל, מה אתם יודעים? מצד אחד יכול להיות שבגלל זה זו לא חוכמה, מצד שני יכול להיות שהיא אוכלת הכל כי לא נחשפה לשטויות), לא יודעת להשתמש במיקסר (שלא לדבר על המג'ימיקס), מתבאסת כשהגננת מספרת בחדווה שהיום שתו בגן לימונדה, כשאני לא ישנה מספיק אני לא ממש סימפטית, לעולם לא תמצאו אצלי בבית שום דגם של קרוקס, ולא תמצאו אצלי DVD אחד לילדים. בינתיים. דברו איתי בילד השני :)

אני מקבלת את זה שאמהות אחרות הן אחרת, כל חברה שלי מתנהגת קצת אחרת עם הילדים שלה, וזה נפלא כי אנחנו לומדות הרבה אחת מהשניה. ובכל זאת, לאמא שישבה בדיאדה והציעה לבת שלי את אחת העוגיות הכי מלאות סוכר שראיתי אי פעם, את לא באמת צריכה להציע דברי מתיקה או כל אוכל שהוא לילד כשאמא שלו בסביבה. את יכולה לשאול את האמא, במיוחד שאמרתי לך שלא צריך. תהיו מה שבא לכן להיות, גדלו איך שבא לכן לגדל, אף אחד חוץ ממני כנראה לא חושב שטלויזיה היא אבי כל רע, אבל אני חושבת ככה וזה גם בסדר. כזו אני, מין אמא שכזו.