הקלות הבלתי נסבלת של דיכוי אמהות צעירות

בפוסט הזה לא ידובר על דיכוי נשים, על אפליית אמהות או על כוחה המסרס של תעשיית עקבי הסטילטו. אני לא מתכוונת לבכות על מר גורלנו או על מחירי הדלק, הגנים והדירות. לא לא, אני מדברת על דיכוי מסוג אחר לגמרי. דיכויים של "אלה שיודעים".

נדמה כי בכל יום ותחת כל עץ רענן צומחת לה לאחרונה יועצת שינה. בין אם קוראים לה פזית או ירגזית, היא מאד מוסמכת, כותבת בפורום זה או אחר, מייעצת בדפי פייסבוק שונים, ובעיקר מלחיצה אימהות עד כדי שהן עשויות לצבור עוד יותר רגשות אשמה מאלה שבאמתחתן הכבדה מנשוא.
אבל לא רק יועצות שינה. יש יועצות שינה ויועצות גמילה וסופר נני וסופר דדי ושוגר דדי ודדי צוקר ו............

להיות אמא זה מבלבל. נולד תינוק ראשון, את צופה באחות מחתלת ומלבישה אותו בתינוקיה, שלא לדבר על רוחצת, וחושבת לעצמך- לא, לא נראה לי שבבית אני באמת אצליח לעשות את זה. את חוזרת הביתה, משניים הפכתם לשלושה, השלישי הוא יותר מכל מה שאי פעם דמיינת. יותר מרגש, יותר ממלא, יותר מתסכל, יותר מבלבל, יותר. פתאום יש לך המון שאלות, ובמעט הזמן שיש לך כשהוא ישן את קוראת.

אני קראתי המון. בהריון קראתי את הכחול של הלוחשת, אחרי שילדתי קראתי אותו עוד 3 פעמים בערך, שרצתי בשני פורומים במקביל, מלאה שאלות כרימון, ובעיקר ספקות. להרדים על הידיים זה בסדר? מה אם היא תצטרך להיות בסלקל יותר מ-45 דקות? עד מתי זה נכון להאכיל בלילה? כמה זה טעימות ואיך מרסקים עוף?
קראתי שאלות של אמהות מחוסרות שינה, מלאות ספקות, טרודות, מחפשות תשובות. וקראתי תשובות.

קראתי תשובות של יועצות שינה שפיתחו "שיטה" שמרוב שהיא מתוחכמת הן יכולות רק לומר לך בגדול שיצרת תלות מאד מסוכנת בין הרדמה לציצי/מוצץ/דובי/שיר/ריקוד עם קווקזי ושרק בעזרת שיטת ה-10 שלבים שהן פיתחו תוכלי להפר את התלות ולישון בשקט בלילה. קראתי תשובות של יועצות הנקה (וגם פגשתי אחת) שללא ספק משוכנעות בזה שחלב פרה הוא מקור כל החולי בעולם. ככל שקראתי יותר הטלתי ספק בעצמי יותר, עד שהקטנה קצת גדלה והתחלתי להאמין בעצמי ולזהות את התשובות השבלוניות האלו בפורומים.

אני קוראת מדי יום על אמהות שלא יודעות להגיד לא ויועצים שמוכנים לקחת המון כסף כדי ללמד אותן, אמהות שלא יודעות איך לגמול מחיתולים וחברות חיתולים שמסבירות שלא מומלץ לדחוק בילד, אמהות שלא יודעות איך לעזור לילד להתחיל לזחול/להתיישב/להתהפך/לא לדפוק את הראש בפינה של השולחן ויועצות התפתחות שמסבירות למה בשום פנים ואופן אסור להושיב אותם לפני שהם מתיישבים לבד.

אני לא אומרת שלא תתייעצו. אני בעד להתייעץ. תתייעצו, תשאלו, תקראו ותבחרו. תבחרו מה מתאים לכן, תבחרו מה מתאים לילד שלכן, ואם אתן זקוקות לייעוץ בתשלום תבחרו את האדם המתאים שהגישה שלו תואמת את הגישה שלכן. תקשיבו לתחושת הבטן שלכם ואם מייעצים לכן משהו לא נכון, תשאלו מישהו אחר.

אנחנו יודעות גם כשאנחנו חושבות שאנחנו לא יודעות, תחושות הבטן שלנו חזקות יותר מהכל. אל תתנו לאף אחת לתסכל אתכן, כי את מה שאתן עושות אתן כנראה עושות נכון, ויותר מכולם אתן יודעות מה נכון לילד שלכם. היום בסופר רוני ביקשה לחם לחם לחם לחם לחם ואני הייתי בתור לבשר. הסברתי לה שהיא צריכה להמתין בסבלנות ואז אישה מאד נחמדה (באמת) הציעה לה חתיכת לחם (אחרי שהיא שמעה אותי מסבירה לרוני שעוד מעט נלך למאפיה ועכשיו צריך להמתין בסבלנות) ואמרה לקצבית - איך אפשר לסרב לילד שמבקש לחם?
אפשר, חמודה. אמא יכולה הכל.