כל אמא מתמודדת עם השאלה הזו שוב ושוב. בית או קריירה? להיות תלויה במשכורת של הבעל או להיות מפרנסת ולקבל בהכנעה את העובדה שתראי פחות את הילדים? החוק מאפשר למעסיק לתת לנו רק 10 ימי חופש בשנה, לגנים פרטיים יש בערך 20 ימי חופש בשנה, שלא לדבר על זה שבחודש אוגוסט הגננות נחות, ומי בדיוק אמור להיות עם הילדים?
לא קל, לא קל להיות אמא במדינת ישראל. כשגן בת"א עולה 3500 ש"ח בחודש ומשרה חלקית לא מכניסה הרבה יותר מזה, את שואלת את עצמך- מה יהיה? את מנהלת טבלת הכנסות והוצאות, משתדלת לא לחרוג מהתקציב בכל תחום אפילו שאתרי קופונים קורצים לך מכל פינה של כל דבר שאי פעם חשקת בו, מתקמצנת על בגדים לעצמך וקונה לקטנים, עושה שמיניות באוויר בכל פעם שהילד חולה כדי שהבוס לא יחמיץ פנים ששוב לא הגעת, וחיה במירוץ מטורף בין עבודה לבין הבית, במטלות שנראה שאף פעם לא יסתיימו.
אנחנו אוהבות אותם כל כך, אבל לא קל להיות אנחנו. לא קל להיות אמא שכל הזמן שקועה ברגשות אשמה, ולא מפאת מוצא פולני. אבל מה שעוד יותר לא קל זה לדעת, שלא בכל מקום זה ככה, ולמעשה במקומות אחרים זה אחרת לגמרי. מדינת ישראל מעודדת ילודה? של חרדים, אולי. כי 160 ש"ח לחודש מביטוח לאומי זה הרבה יותר יריקה מעידוד.
אז מה עושים? עוברים לאוסטרליה!
לא באמת, כי כמובן אין באוסטרליה מקום לכולנו ובכל זאת, מסתבר שדברים יכולים להיראות לגמרי אחרת.
אמהות באוסטרליה לא עובדות במשרה מלאה. הן עובדות במשרות חלקיות, אם בכלל, ובגנים יש אפשרות להכניס את הילד רק לחלק מהשבוע. חוגים לפעוטות מתקיימים בשעות הבוקר, כי האמהות עם הילדים בבית. ישנן משרות אמיתיות, תפקידים מקצועיים, שמוגדרים כמשרת אם ללא פרצופים (לעומת אצלנו- שמשרת אם לרוב פירושה טלמרקטינג לאמהות שלא מצאו שומדבר אחר ונאלצות להתפשר על תפקיד מחריד). הן יכולות להיות כלכלניות או אנליסטיות, עורכות דין או רואות חשבון, מהנדסות או מנהלות, במשרת אם. בלי פרצופים. להכניס שכר לא רע בכלל, ובשילוב ה-21 ימי חופש בשנה שהן זכאיות להם, הן אשכרה (ואני לא מרבה להשתמש במילה אשכרה) מצליחות לשלב בין קריירה לאימהות.
יש לי חברה שעשתה לשם רילוקיישן מטעם העבודה של בעלה. כשהיא מדברת אני מריירת. כשהיא מספרת על 18 השעות בשבוע שהיא עובדת, על זה שאין שם שום לחץ ואנשים לא צופרים לך גם אם נכנסת לצומת לכיוון הנסיעה הנגדי אלא מחכים בסבלנות שתתאפסי, על זה שבחודש אוגוסט הגן עובד ואמהות לא מוצאות את עצמן שוברות את הראש איפה ועם מי משאירים ילד במשך 3 שבועות (שלמים!) רצופים, אני מוצאת את עצמי מפנטזת על חיים בארץ הקנגרו. כי כשמדברים על שילוב קריירה ואמהות, נדמה לי לפעמים שאין אפשרות אחרת (חוץ משבדיה אולי, ידעתן שחופשת הלידה שם נמשכת שנתיים?!)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה