סה"כ צפיות בדף

יום חמישי, 28 באפריל 2011

הקלות הבלתי נסבלת של דיכוי אמהות צעירות

בפוסט הזה לא ידובר על דיכוי נשים, על אפליית אמהות או על כוחה המסרס של תעשיית עקבי הסטילטו. אני לא מתכוונת לבכות על מר גורלנו או על מחירי הדלק, הגנים והדירות. לא לא, אני מדברת על דיכוי מסוג אחר לגמרי. דיכויים של "אלה שיודעים".

נדמה כי בכל יום ותחת כל עץ רענן צומחת לה לאחרונה יועצת שינה. בין אם קוראים לה פזית או ירגזית, היא מאד מוסמכת, כותבת בפורום זה או אחר, מייעצת בדפי פייסבוק שונים, ובעיקר מלחיצה אימהות עד כדי שהן עשויות לצבור עוד יותר רגשות אשמה מאלה שבאמתחתן הכבדה מנשוא.
אבל לא רק יועצות שינה. יש יועצות שינה ויועצות גמילה וסופר נני וסופר דדי ושוגר דדי ודדי צוקר ו............

להיות אמא זה מבלבל. נולד תינוק ראשון, את צופה באחות מחתלת ומלבישה אותו בתינוקיה, שלא לדבר על רוחצת, וחושבת לעצמך- לא, לא נראה לי שבבית אני באמת אצליח לעשות את זה. את חוזרת הביתה, משניים הפכתם לשלושה, השלישי הוא יותר מכל מה שאי פעם דמיינת. יותר מרגש, יותר ממלא, יותר מתסכל, יותר מבלבל, יותר. פתאום יש לך המון שאלות, ובמעט הזמן שיש לך כשהוא ישן את קוראת.

אני קראתי המון. בהריון קראתי את הכחול של הלוחשת, אחרי שילדתי קראתי אותו עוד 3 פעמים בערך, שרצתי בשני פורומים במקביל, מלאה שאלות כרימון, ובעיקר ספקות. להרדים על הידיים זה בסדר? מה אם היא תצטרך להיות בסלקל יותר מ-45 דקות? עד מתי זה נכון להאכיל בלילה? כמה זה טעימות ואיך מרסקים עוף?
קראתי שאלות של אמהות מחוסרות שינה, מלאות ספקות, טרודות, מחפשות תשובות. וקראתי תשובות.

קראתי תשובות של יועצות שינה שפיתחו "שיטה" שמרוב שהיא מתוחכמת הן יכולות רק לומר לך בגדול שיצרת תלות מאד מסוכנת בין הרדמה לציצי/מוצץ/דובי/שיר/ריקוד עם קווקזי ושרק בעזרת שיטת ה-10 שלבים שהן פיתחו תוכלי להפר את התלות ולישון בשקט בלילה. קראתי תשובות של יועצות הנקה (וגם פגשתי אחת) שללא ספק משוכנעות בזה שחלב פרה הוא מקור כל החולי בעולם. ככל שקראתי יותר הטלתי ספק בעצמי יותר, עד שהקטנה קצת גדלה והתחלתי להאמין בעצמי ולזהות את התשובות השבלוניות האלו בפורומים.

אני קוראת מדי יום על אמהות שלא יודעות להגיד לא ויועצים שמוכנים לקחת המון כסף כדי ללמד אותן, אמהות שלא יודעות איך לגמול מחיתולים וחברות חיתולים שמסבירות שלא מומלץ לדחוק בילד, אמהות שלא יודעות איך לעזור לילד להתחיל לזחול/להתיישב/להתהפך/לא לדפוק את הראש בפינה של השולחן ויועצות התפתחות שמסבירות למה בשום פנים ואופן אסור להושיב אותם לפני שהם מתיישבים לבד.

אני לא אומרת שלא תתייעצו. אני בעד להתייעץ. תתייעצו, תשאלו, תקראו ותבחרו. תבחרו מה מתאים לכן, תבחרו מה מתאים לילד שלכן, ואם אתן זקוקות לייעוץ בתשלום תבחרו את האדם המתאים שהגישה שלו תואמת את הגישה שלכן. תקשיבו לתחושת הבטן שלכם ואם מייעצים לכן משהו לא נכון, תשאלו מישהו אחר.

אנחנו יודעות גם כשאנחנו חושבות שאנחנו לא יודעות, תחושות הבטן שלנו חזקות יותר מהכל. אל תתנו לאף אחת לתסכל אתכן, כי את מה שאתן עושות אתן כנראה עושות נכון, ויותר מכולם אתן יודעות מה נכון לילד שלכם. היום בסופר רוני ביקשה לחם לחם לחם לחם לחם ואני הייתי בתור לבשר. הסברתי לה שהיא צריכה להמתין בסבלנות ואז אישה מאד נחמדה (באמת) הציעה לה חתיכת לחם (אחרי שהיא שמעה אותי מסבירה לרוני שעוד מעט נלך למאפיה ועכשיו צריך להמתין בסבלנות) ואמרה לקצבית - איך אפשר לסרב לילד שמבקש לחם?
אפשר, חמודה. אמא יכולה הכל.

8 תגובות:

חן אמר/ה...

אני אמא ש " לא יודעת איך לעזור לילד להתחיל לזחול/להתיישב/להתהפך/לא לדפוק את הראש בפינה של השולחן "
מה לעשות? לקרוא בפורומים, לבחור ביועצת? לקרוא עוד בלוג של אמא?

לאורה אמר/ה...

איזה מהם, חן? להתהפך? להתיישב? הייתי מתחילה מלקרוא בפורומים. יש פורום התפתחות תינוקות ופעוטות בתפוז, אולי כדאי להתייעץ

Ayala Levinger אמר/ה...

רק לא פורומים! פורומים זה המקום הכי גרוע שבו מתחיל הדיכוי המדובר בכלל!
אני הכי מסכימה שצריך ללכת עם תחושת הבטן - אינסטינקטים !
אני כמעט לא מתייעצת. כשאני צריכה חיזוק לגישה שגיבשתי אני מעדיפה לקרוא ספרים שאני מתחברת לגישה שלהם. זה לא ייעוץ אקטיבי,אין יועץ שדוחק בי לתרגל כי כל מה שהיועץ אמר הוא כבר אמר ואם אני אגיד "לא נראה לי" ואסגור את הספר היועץ לא יכול להתווכח איתי ובטח שלא להחליש אותי או לנקוט בטירור ודמגוגיה ששולטת בפורומים. הפורומים זה מקום גרוע להתייעץ בו. גם אם את מתחברת למשהו שכתבו לך יהיו תמיד צד ג' וצד ד' שיתחילו ויכוח סוער ומדכא
חברות שאני יודעת שהן בראש שלי בנושאים אחרים- אליהן אני אפנה קודם כדי לשמוע דעתן בנושא שאני לא בטוחה בו וזקוקה בו לייעוץ. אבל לא על כל נושא אני צריכה ייעוץ בכלל. אני סומכת על עצמי שאני לא עושה טעויות פטאליות!

Unknown אמר/ה...

מסכימה עם כל מילה. בדיוק בגלל זה כתבנו, מור אסאל ואני, את הספר "מלידה עד גיל שנה", שמספק את כל המידע ומאפשר לך להחליט מה טוב בשבילך

אבא אמר/ה...

הכי טוב זה לסמוך על ההאינסטינקטים שלך ועל האינטליגנציה של הילדה.אם את חייבת לחפש תשובות במקורות תבחרי מקור אחד טוב ותזרקי את כל האחרים

תמר אמר/ה...

לאורה,
שוב אני מוצאת את התיאור שלך כל כך מדויק.
אחרי הלידה העולם שלי היה כ"כ כאוטי, כמו העולם של מעין- התינוקת שלי- שבכלל לא יכולתי למצוא את אותן "אינטואיציות"; אחרי שחשבתי שהן שם, עוד לא הרגשתי שאני מצליחה לסמוך על עצמי ועליהן... אתמול אחרי שסיפרתי לדן, בעלי, על הפוסט שלך, סיפרתי לו שאני ממש יכולה לשחזר את השלב שבו הבנתי שמה שיעשה לי הכי טוב ויגרום לי להכי הרבה שלווה בגידול של מעין יהיה להסתמך על האינטואיציות שלי שיגידו לי מה הכי טוב לי ולתינוקת שלי. לקבל עצות מכל מיני מקורות זה טוב, אבל בסופו של דבר, קלישאתי ככל שזה יהיה- אמא יודעת הכי טוב.
הרשומות שלך גורמות לי לחשוב על האמהות מזויות שונות- תודה

לאורה אמר/ה...

בשמחה, תמר. בהתחלה באמת הכל כל כך מבלבל. מעניין אם זה יהיה ככה גם בילד הבא...

מוצרי תינוקות אמר/ה...

אי אפשר שלא להסכים עם כל מילה ומילה שרשמת, הניסוחים שלך העניקו את המשמעות הנכונה לדברים. אוהבת את כתיבתך :)